<h1>הפרדס לרש"י סימן נ"ו</h1>
<h2>דף מג.</h2>
וכך השיב ר' יוסף הגדול וא"ת והרי קידוש והבדלה וברכת המזון למה אנו אומ' סברי מרנן והרי בית הבליעה פנוי אלא לחלוק כבוד בברכת היין כי לא נתקן הדבר מתחילה כי אם בברכת היין שבתוך הסעודה כדאמר. ואח"כ נהגו לאומרו בכל ברכת היין שלא לחלוק. זה הכלל אין מרשין על היין ואין מסבירין על הפת מה טעם לחם שהוא רשות שאם ירצה שלא לאכל לחם הרשות בידו ואין מסבירין על רשות כדי שיסכימו כולן אבל קידוש והבדלה וברכת המזון שהיא טעונה כוס מצוה הוא ואינו צריך ליטול רשות אלא אומר סברי מרנן כלומר תנו דעתכם על הברכה לצאת בה ידי חובה. והן עונין לחיים. וכן יין שבתוך הסעודה במוכן אינו צריך ליטול רשות שהרי מכיון שיש בו למאכל ודאי אי אפשר בלא שתייה לפיכך יש לומר סברו מרנן או סברו מוריי ואל יאמר סברו מרניי שאין זו תיבה. ד"א לפי שהיין עושה חרפה ומביא את האדם לידי שכרות ושממון וקרא כתיב ויין ישמח ישמה בה לשון שממה ואמרינן זכה משמחו לא זכה משממו. על כן הוא אומר סברו רבותיי כלומר הדעתכם לשתות יין ומפני הפחד הוא אומר כן. וזהו שמשיבים לחיים כלומר רצונינו וסברתנו לשתות לפניך כולם מזומנים לכך שמאחר שרוצין כולם לשתות יין לחיים. וכדי שלא יבא לידי קלקול לזה המקדים לשתות בתוך הסעודה ודאי לא קלקול יבא לאחד מהם שזכות הרבים רב וגדול הוא וכולם עונים לשמחה ולחיים כן שמעתי וכן הטעם.
